פסק-דין בתיק ת"א 5789-09-08

רקע וההליך שלפני

1.      לפני תביעת שיבוב כספית שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת").

2.      אין חולק בין הצדדים כי ביום 20.9.2001 נפגע הצד השלישי (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים. אין חולק עוד כי המבטחת ביטחה את הרכב בו עשה הנפגע שימוש והיא אחראית לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעתיה של התאונה. אן חולק עוד כי המבטחת  פיצתה את הנפגע  כפי שיפורט להלן. הנפגע חתם על שטר קבלה וסילוק ביום 8.9.2003 ובין יתר ההתחייבויות נטל על עצמו הנפגע את ההתחייבות כדלקמן:

"5.   א.                  ידוע לי, כי הפיצויים על פי מסמך זה מבוססים על כך שהתאונה אינה 'מהווה תאונת עבודה'. אני מצהיר/ה ומתחייב/ת, כי לא פניתי ולא אפנה בדרישה מכל סוג  ומין למוסד לביטוח לאומי, הכרוכות או הנובעות מהתאונה ו/או מהנזקים שנגרמו לי ממנה.

        ב.                  אם אפר התחייבות זו, ובכל זאת אגיש תביעה למל"ל בקשר לתאונה ואקבל פיצוי ו/או גמלה ו/או כל קצבה מהמל"ל בקשר לתאונה, הנני מתחייב להשיב לנתבעים מיד עם דרישה כל סכום שקיבלתי מהמל"ל ושאני זכאי לקבל מהמל"ל עקב התאונה.

       ג.                    הנני מאשר, מצהיר ומסכים בזה כי אם אקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום, תקבול או גמלה כלשהי בגין התאונה, הרי ניתנת בזאת מראש הסכמתי כי יחול עלי האמור בסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי...וניתנת בזאת מראש רשות מטעמי למוסד לביטוח לאומי לפעול בהתאם להוראות סעיף 329 הנ"ל. כל זאת, מבלי לפגוע בזכויות השיפוי שיש לנתבעים כלפי עפ"י השטר הנ"ל."

3.      לאחר שקיבל הנפגע את הפיצויים מהמבטחת בכשנתיים  פנה למוסד בתביעה לנכות כללית. המוסד קיבל את תביעת הנפגע ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 51% ודרגת אי כושר בשיעור 60%.

4.      מכאן תביעת המוסד כנגד המבטחת הן מכח הסכם שנכרת ביניהם ולחילופין מכח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן :"החוק").

5.      הצדדים הסכימו ביום 18.12.2012 על הגשת סיכומים בכתב לאחר שהגיעו לפלוגתאות מוסכמות כדלקמן:

א.  אין מחלוקת לגבי גובה סכום התקבולים ששילם מוסד בעבר ושישלם בעתיד.

ב.  אין מחלוקת כי הנכות התאונתית של הנפגע הנובעת מהתאונה הינה בשיעור 25%.

ג.   הנפגע קיבל מהמבטחת את סכום הנזק שהגיע לו על פי הנכות שנקבעה לו וכל זאת בהתאם לשטר הקבלה והסילוק בנוסף על התשלומים התכופים שקיבל.

ד.  ההסכם בין המוסד למבטחת מתייחס אך ורק לתגמולים היחסיים הנובעים מהתאונה בהתאם להלכת פרלה עמר וכי הסכום הנתבע בכתב התביעה (204,074 ש"ח) מתייחס לכלל תגמולי המוסד ששולמו וישולמו לנפגע.

המצב המשפטי

6.      המצב המשפטי באשר לזכות המוסד להגיש תביעה כנגד המבטחת במקרה כדוגמת המקרה המונח לפני הוא די ברור בשלב זה.

7.      ההלכה כפי שהתייצבה בפסיקה באה לידי ביטוי בשני פסקי דין: הראשון, רע"א 8322/07 המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ (2011) [טרם פורסם] והשני רע"א 2941/10 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (2012) [טרם פורסם].

8.      בעניין כלל הפרה הנפגעת הסכם פשרה לפיצויים שחתמה עם המבטחת ובשל הפרה זו זכתה גם בגמלאות נכות מהמוסד. בעניין לה נסיונל הנסיבות היו זהות דהיינו הנפגע לאחר שהתפשר עם המבטחת וחתם על שטר קבלה בו כלולה תניה זהה לזו שצוטטה לעיל והתחייבות שלא יפנה  פנה בתביעה למוסד לצורך קבלת גמלאות תביעתו אושרה והמוסד הגיש תביעת שיבוב  כנגד המבטחת בעקבות כך. בשתי המקרים התביעות כנגד המבטחות נדחו תוך שבית המשפט מפנה את המוסד להוראות סעיף 329 לחוק.

9.      בית משפט העליון בעניין כלל קבע: